הכו את הקלדן

מיכל שוסטר שאלה:

"מה אתה הכי אוהב - והכי שונא - במלאכת התרגום?"

שתי התשובות מגיעות מאותו המקום: תרגום הוא לא מדע מדויק.

התנסיתי בעבר בכל מני סוגים של תרגום: טכני, אקדמי, מודיעיני, פרוזאי. בקלדניה, בחרתי בסגנון עם גבולות די נוקשים של שפה גבוהה ותקנית (לרוב) ושל התאמה לחריזה ולמקצב. אבל לצד "החוקים" האלה, אני מרשה לעצמי חופש יצירתי גדול, כדי שאוכל להכניס רפרנסים ותכנים שמעניינים אותי, לשחק עם השפה, וגם - מה לעשות - לבדר את הקוראות.

זה הדבר שאני הכי אוהב - לעבד יצירה של מישהו אחר ולהציג אותה מנקודת המבט שלי. זה נכון לא רק בקלדניה, אלא בכל תחום יצירה שהתעסקתי בו (אגב, היית רוצה לראות עוד יצירות שלי שלא קשורות בהכרח לתרגום או לשפה?)

מתוך החופש האומנותי הזה, מגיע לרוב הדבר שאני הכי פחות אוהב בתרגום: תגובות בסגנון "זה לא התרגום הנכון". התגובה עצמה לא באמת מפריעה לי - אני אדון לעצמי בקלדניה וכל החלטה שאני מקבל היא טובה ונכונה. קשה לי עם הקונספציה שממנה נובעת התגובה הזו - שלכל מילה יש תרגום אחיד ומדוד בכל שפה אחרת. מילה לעולם לא תהיה זהה בדיוק לתרגום שלה, כי... זו לא אותה המילה. בגלל זה תרגומים אוטומטיים התקשו במשך עשרות שנים (ועדיין) לברור בין משמעויות ולזהות מה יהיה פתרון התרגומי המוצלח ביותר בכל מצב.

בקיצור, תרגום הוא ממש לא מתמטיקה, אלא פרשנות. בגלל זה כל כך מרתק לראות תרגומים שונים לאותו הטקסט המקורי - לא כדי למצוא את המדויק או הנכון ביותר, אלא כי תרגומים הם נקודות מבט שונות שמאפשרות להבין ולנתח את החומר המקורי בצורה מלאה, מעמיקה ומעניינת יותר.