על לחם, הלחמה ומלחמה

בגלל אהבתי הרבה להלחמי בסיסים - מונח שכנראה לא שמעת מאז הבגרות בלשון - לא יכולתי שלא לתהות אם יש קשר לשוני בינו לבין המלחמה שמלווה אותנו כבר יותר מדי זמן (וגם ללחם, כי פחמימות הן חברות).

קיוויתי למצוא הסבר רומנטי על הַלחם, המאכל של אבות אבותינו, שתפקידו גם לאחד ולחבר בין אנשים (הלחמה), אבל היה לעיתים גם מקור למחלוקת וריב (לחימה)... אך למרבה הצער, לא מצאתי הוכחה חותכת. ובכל זאת, הנה כמה אנקדוטות מעניינות:

1.  עולמות האוכל והלחימה נפגשים בשורשים נוספים בעברית, למשל: צ.י.ד (לצוד וצידה), ז.ו.ן (כלי זין ומזון), א.כ.ל (אוכל ומאכלת) ו-ט.ב.ח (מטבח וטבח).

2. המילה “לחם” (لحم) בערבית משמעותה בשר. יש הטוענות שפעולת הציד האלימה היא הקשר הסמנטי שבין לחם למלחמה. אגב, אשכנזים.ות שכמוני אולי לא ידעו שהחלק הראשון בשם המאכל “לחמעג’ון” מתייחס דווקא לבשר והשני לבצק (עג’ין عجين בערבית).

3. ייתכן שהמשמעות המקורית של השורש הייתה של הלחמה וחיבור, וממנה התפתחו המשמעויות הנוספות: לחם, שהבצק שלו מודבק, דביק ומחובר; ומלחמה, שבה הלוחמים בתקופות עתיקות יותר היו נצמדים אחד לשני כדי להיאבק.

4. והאנקדוטה החשובה מכולן: המילים "לֶחֶם" ו-"רֶחֶם" הן היחידות במשקל "קֶטֶל" שאות גרונית (במקרה זה ח') אינה גורמת לשינוי שני הסגולים לשני פתחים (כמו ביתר המילים על משקל זה כשאות השורש האמצעית גרונית: טַעַם, דַּחַף, צַעַר וכיו"ב). בהחלט מידע חיוני.